דמי כיס: קבוע, תמורת מטלות, או שילוב של השניים?
מתלבטים אם לתת דמי כיס קבועים או לשלם על מטלות? מדריך פרקטי להורה, כולל גיל התחלה, סכומים, והמודל המשולב שעובד לנו בבית.
אין תשובה אחת נכונה, אבל יש מודל שמרבית ההורים שאני מכיר מצליחים איתו: דמי כיס קבועים שמלמדים ניהול כסף, בנפרד ממטלות בסיסיות שהן פשוט חלק מלהיות במשפחה. ועל מטלות “בונוס” מיוחדות, כן, אפשר ורצוי לשלם. ככה הילד מקבל גם עקביות וגם את הקשר בין מאמץ לכסף.
הדילמה הזאת חוזרת בכל בית: לתת לילד סכום קבוע כל שבוע, או לשלם לו על כל כלי שהוא מפנה? כהורה, ניסיתי את שתי הגישות, והאמת היא שהמתח ביניהן הוא בדיוק מה שעושה את הנושא מעניין. בואו נפרק את זה בלי יומרות, עם מה שבאמת עובד.
מאיזה גיל מתחילים, ולמה “מוקדם” עדיף
אם אתם מתלבטים אם הילד “מספיק גדול”, סביר שהוא כבר מוכן. רוב המומחים ממליצים להתחיל דמי כיס כשהילד מתחיל להבין את מושג הכסף, בדרך כלל בין גיל 5 ל-7. בגיל הזה ילדים סקרנים לגבי איך כסף עובד, מוכנים לתרגל ספירה, חיסכון והוצאה, שואלים “כמה זה עולה?” ומתחילים לרצות דברים שצריך לחסוך אליהם.
למה לא לחכות? כי החלון הזה קצר ויקר. חוקרים ומחנכים פיננסיים מצאו שילדים מתחילים לגבש הרגלי כסף בין גיל שלוש לשבע, בשלב הזה רובם מפתחים מיומנויות חשבון בסיסיות, מזהים מטבעות ושטרות, ומתחילים להביע רצון לפריטים מסוימים.
מחקר מאוניברסיטת קיימברידג’ מצא שהרגלי כסף בסיסיים מתגבשים עד גיל 7. התחלה בגיל 5 או 6 נותנת לילד שנה-שנתיים של תרגול לפני שההרגלים “ננעלים”. אפילו שקל-שניים בשבוע מספיקים בגיל הזה, המטרה היא חזרתיות, לא הסכום.
נקודה חשובה: מתחילים כשנדמה לכם שהילד מוכן, בדרך כלל סביב גיל 5 או 6, אבל הגיל שונה מילד לילד, אל תכפו את זה אם הוא בבירור עוד לא שם.
כמה לתת? כלל האצבע (וההסתייגות החשובה)
יש כלל אצבע נפוץ שקל לזכור. משפחות רבות מתחילות עם סכום שבועי לפי גיל הילד (למשל סכום מסוים לבן 6 וכפול לבן 11), אבל הסכום המדויק נתון להחלטתכם.
אבל אל תיתפסו למספר. הסכום המדויק חשוב פחות מהעקביות. מה שבונה מיומנויות כסף הוא לתת לילד תרגול קבוע בקבלת החלטות הוצאה עם כסף אמיתי שהוא שולט בו. זה גם המקום שבו שיטת שלוש הקופות נכנסת לתמונה, ברגע שהילד מקבל סכום קבוע, אפשר ללמד אותו לחלק אותו לחיסכון, בזבוז ותרומה.
למה אני לא קושר את כל דמי הכיס למטלות
זה החלק שהכי הופתעתי ממנו כשקראתי. הרבה מומחים דווקא ממליצים להפריד בין השניים. מומחים ממליצים נגד קשירת דמי הכיס למטלות בית, התנהגות או ציונים, עשייה כזו הופכת אותם לכלי משמעת במקום לכלי לימוד.
הבעיה הפרקטית פשוטה: כשהכסף לא קשור למטלות, הילד לא יכול להחליט שהוא לא צריך את הכסף ולסרב לעבוד. במקום זה הוא לומד שמטלות הן חלק מהחיים. כל הורה מכיר את הרגע שבו הילד מצהיר “אני לא חייב לפנות, אני לא צריך את הכסף שלך השבוע”.
מצד שני, יש פה גם פשרה. הגישה של “דמי כיס לא משנה מה” מפספסת את השיעור שכסף בא מעבודה, וייתכן שהילדים לא יקשרו בין מאמץ להכנסה, ובמקרים מסוימים זה אף עלול להוביל לתחושת מגיע-לי.
אז מה עושים? המקצוענים מציעים פשרה הגיונית. קיים ויכוח רב אם לקשור את דמי הכיס למטלות, אבל מומחים רבים ממליצים לפחות להפוך חלק ממה שאתם נותנים לסכום עקבי ללא תלות בהתנהגות, עזרה במטלות בית מתאימות צריכה להיות מצופה בלי קשר לתשלום, ועקביות חשובה לביסוס ההרגלים הפיננסיים.
המודל המשולב, מה שעובד אצלנו
הנה איך אני בונה את זה בבית, צעד-צעד:
- דמי כיס קבועים, בלי תנאים. סכום שבועי שמגיע תמיד, כדי שהילד יתרגל ניהול כסף בלי לחץ. אם הוא יבזבז הכל ביום הראשון, מצוין, זה השיעור.
- מטלות בסיסיות = אחריות משפחתית, בלי תשלום. פינוי כלים, סידור החדר, הוצאת זבל. אלה דברים שעושים כי אנחנו משפחה, לא בשביל כסף.
- “מטלות בונוס” מיוחדות = תשלום נוסף. שטיפת המכונית, סידור המחסן, עבודה בגינה. כאן נכנס הקשר בין מאמץ לתגמול.
הרציונל מאחורי הצעד השלישי מגובה גם בדעות מקצועיות. יועצת פיננסית אחת תומכת בתשלום על מטלות ש”לא בהכרח מועילות לכל הבית”, למשל לשמור על סדר בחדר, ובהמשך לעודד את הילד למצוא עבודה מחוץ לבית. אף ילד לא אוהב את המטלות האלה, אבל לתת להן ערך כספי עושה הבדל. הם חייבים להשלים את המטלות כפי שהוטלו, בלי תזכורות. זו דרך מצוינת ללמד נתינה, חיסכון והוצאה מגיל צעיר.
חשוב גם להתאים את התשלום. אם אתם משלמים לילדים על מטלות, ודאו שזה הוגן, גם מבחינת התקציב שלכם וגם מבחינת מורכבות המשימה.
תכל’ס, מה שחשוב יותר מהמודל שתבחרו
בסופו של דבר, אין כאן צד “נכון”. הורים אמריקאים די חצויים בשאלה אם לקשור דמי כיס למטלות, ולכל גישה יש יתרונות וחסרונות. סקר של T. Rowe Price מצא ש-79% מההורים נותנים לילדיהם דמי כיס, ו-64% מהם מחייבים את הילדים להרוויח אותם. כלומר, גם השיטה הקבועה וגם המבוססת-מטלות נפוצות מאוד.
מה שכן עקבי בכל המקורות: המפתח הוא עקביות, ותקשורת ברורה לגבי הציפיות. ובמבט רחב יותר, ילדים שמקבלים ומנהלים דמי כיס באופן קבוע נוטים הרבה יותר לפתח מיומנויות ניהול כסף חזקות כבוגרים, והמפתח הוא ללמד באופן פעיל את היתרונות של חיסכון הכסף שהרוויחו.
רוצים להעמיק בסכומים המדויקים לפי גיל? כתבנו על זה בהרחבה בקטגוריית כסף לפי גיל.
הבחירה בין קבוע, מטלות, או שילוב, היא שלכם, ומותר לטעות ולתקן תוך כדי תנועה. מה שחשוב הוא פשוט להתחיל.
שאלות נפוצות
מאיזה גיל כדאי להתחיל לתת דמי כיס?
רוב המומחים ממליצים להתחיל סביב גיל 5-7, כשהילד מתחיל להבין שלדברים יש מחיר ויודע לספור. החשוב הוא לא הגיל המדויק אלא הבשלות, אם הילד שואל 'כמה זה עולה?' ורוצה דברים שצריך לחסוך אליהם, זה הזמן.
כמה דמי כיס לתת?
כלל אצבע נפוץ הוא סכום בשבוע לפי גיל הילד (למשל סכום קטן יותר לבן 6 ויותר לבן 11). אבל הסכום פחות חשוב מהעקביות, מה שבונה הרגלים זה תרגול קבוע של החלטות עם כסף אמיתי.
אם לא משלמים על מטלות, איך הילד ילמד שכסף בא מעבודה?
אפשר להשאיר את המטלות הבסיסיות כחלק מהשתייכות למשפחה, ולפתוח 'מטלות בונוס' מיוחדות שמזכות בתשלום נוסף. ככה הילד לומד גם אחריות וגם את הקשר בין מאמץ לתגמול, בלי שכל פינוי כלים יהפוך למשא ומתן.
מה עושים כשהילד מסרב לעשות מטלה כי 'לא משלמים'?
זה בדיוק הסיכון בקשירה מלאה של דמי כיס למטלות. אם המטלות הבסיסיות אינן מותנות בתשלום, הילד לא יכול 'לפטר את עצמו'. הפרידו בין השניים: דמי כיס לחינוך פיננסי, מטלות לאחריות משפחתית.
מקורות
- Greenlight, When parents should start and stop kids' allowances
- PenFed, Kids' Allowance Strategies That Really Work
- Scholastic, Allowance, Age by Age
- MAPS Credit Union, Should You Tie Allowances to Chores? Some Experts Say No.
- AICPA & CIMA, Should You Pay Your Kids an Allowance?
- Penny Time, Allowance Calculator by Age